פסיקה- מע"מ בשיעור אפס לחב' בת ישראלית שהעניקה שירותים לחברת אם

פס"ד אוסקר גרוס בע"מ נ' מנהל מע"מ ומס קניה תל אביב

פסק הדין הנ"ל מצטרף לפסקי דין אחרים בנושא מע"מ בשיעור אפס.

סעיף 30 (א)(5) לחוק המע"מ מעניק לעוסקים את האפשרות, בעת ייצוא שירותים לחו"ל, מצד אחד שלא לשלם מע"מ על הכנסתם מייצוא השירותים ומצד שני מאפשר לקזז את מע"מ התשומות ששולם בעת ייצור ההכנסה בארץ (=מע"מ בשיעור אפס). בסיפא של הסעיף נכתב תנאי לפיו השירות שניתן הוא אינו, בנוסף לתושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל.

הרקע לתביעה

• חב' אוסקר גרוס בע"מ (להלן: החברה הבת), היא חברת בת של פירמה אמריקאית בשם Oscar Gruss& Son

(להלן: החברה האם), אשר עוסקת בענף הפיננסיים ומעניקה, בין היתר, שירותי ברוקראז'.

• הלקוחות הישראליים של החברה האם היהיו נם לקוחות מוסדיים (בנקים, חברות ביטוח, קופות גמל וכד'), אשר היו זקוקים לביצוע פקודות קניה ומכירה של ניירות ערך בחו"ל.
• פקודות הקנייה והמכירה היו נמסרות לרוב לצוות העובדים של החברה הבת בישראל.
• העמלות בגין ביצוע פעולות הקנייה והמכירה שולמו על ידי הלקוחות הישראליים ישירות לחברה האם.
• הכנסותיה של החברה הבת בישראל נבעו אך ורק מהחברה האם ובשל כך דיווחה החברה הבת על הכנסות הכוללות מע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30 לחוק המע"מ.
• החברה הבת טענה שהיא נתנה שירותים במתכונת של "call center" בלבד.
• מע"מ הוציא לחברה הבת בישראל שומת מס עסקאות לשנים 2008 – 2013 בטענה שהחברה הבת נתנה שירות ללקוחות הישראליים בנוסף על השירות שסיפקה לחברה האם ולכן אין מקום להחלת שיעור מס אפס.

פסיקת בית המשפט

בדיון בית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע הנ"ל:

• בבחינת הפעולות שביצעה החברה הבת נמצא כי היא קלטה בצורה סדורה ומדויקת את פקודות הקנייה והמכירה, היא מסרה אישורי ביצוע ללקוחות, בדקה את התאמת העסקאות המבוצעות לפקודות שניתנו, תיקנה טעויות ופתרה בעיות. בהתחשב בהיקף הכספים ובתדירות הפעולות הסיק בית המשפט כי החברה הבת היוותה חוליה בלתי זניחה בשרשרת מתן השירותים שהעניקה החברה האם ללקוחותיה הישראליים. אמנם החברה הבת לא קיבלה החלטות עצמאיות במהלך עבודתה, אולם בית המשפט קבע כי השירות שניתן על ידי החברה הבת לא היה פעוט ערך.
• לחברה הבת היה יתרון משמעותי כנציגה מקומית בשל יכולתה לנהל עסקים בשפה העברית, במתן מענה להפרשי השעות ומההיכרות הקרובה עם צורכי המגזר המוסדי בישראל.
• חומר הראיות מלמד על קשר הדוק וקבוע בין נציגי הלקוחות לבין סוחרי חדר העסקאות, על זמינותם של הסוחרים, על בקיאותם ברזי השוק, על דבקותם במטרה ועל הקצב המהיר שבו מתנהל המסחר. כמו כן, החברה האם הייתה מעורבת רק בשלב סגירת העסקה וביצועה בפועל ולא בשלב החיפוש אחר רוכש או מוכר במחיר הרצוי.
• מטרת סעיף 30 כאמור לעיל הינה לעודד עוסקים ישראליים בזירה הבינלאומית וההקלה במיסוי נועדה לשפר את התחרות של העוסק הישראלי מול מקביליו הזרים. תכלית זו מוגשמת פחות כאשר השירות עצמו הוא בעל זיקה לישראל.
• בית המשפט קבע כי פרשנות, לפיה שירותיו של קבלן משנה ישראלי הפועל למען קבלן ראשי תושב חוץ, ניתנים אך ורק לקבלן הראשי ולא ללקוחות הסופיים, הינה פרשנות צרה מדי בהקשר של סעיף 30 (א)(5) לחוק המע"מ.
• בית המשפט קבע כי החברה האם ראתה את עצמה כמקשה אחת, שילוב של המנגנון המצוי בישראל והמנגנון המצוי בניו יורק.

בית המשפט דחה את הערעור של החברה הבת וקבע שאין מקום להחיל את סעיף 30(א)(5) לחוק המע"מ.

בכך מצטרף בית המשפט לפסיקות קודמות, כדוגמת פס"ד אתגל אחזקות, בו נדונה הסיפא של הסעיף ונבחן האם ישנם נהנים ישראליים מהעסקה.