תקנות שווי שימוש רכב - ערעור לבימ"ש מחוזי

פס"ד ב.ד מיקוד תקשורת וביטחון בע"מ נ' פקיד שומה חיפה

פסק הדין ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

רקע

סעיף 2 לפקודת מס הכנסה קובע כי להכנסתו של עובד תיווסף הכנסות שוות ערך לטובת ההנאה שקיבל ממעסיקו.

כאשר מעביד מעמיד לרשותו של העובד רכב צמוד, המשמש אותו הן לצרכי עבודה והן לצרכים פרטיים, נקבע בפקודה , כי יש לגלם במשכורתו של העובד את שווי השימוש ברכב בהתאם לתקנות שקבע שר האוצר.

פקודת מס הכנסה קובעת כי שר האוצר יקבע את שוויו של השימוש ברכב.

שר האוצר קבע תקנות, הקובעות כי שווי השימוש ברכב צמוד יחושב על פי שיעור קבוע ממחירו של רכב חדש מאותו סוג.

המחלוקת

החברה התקינה ברכבים שלה תכנת save tax, אשר מודדת את רמת השימוש הפרטי של העובדים ברכבי החברה. בהתאם לכך ביקשה החברה לקבוע שווי רכב צמוד השונה מהתקנות וזאת על בסיס הנתונים הנצברים באמצעות תוכנה זו. פקיד השומה סירב לשיטה זו וקבע שיש לעשות שימוש אך ורק בתקנות שווי השימוש ברכב שקבע שר האוצר.

קביעת בית המשפט

להלן עיקרי דיוני בית המשפט וקביעותיו:

1) פקודת מס הכנסה קובעת שפקיד השומה יקבע את שווי השימוש ברכב ולא קובעת כי שר האוצר יקבע הנחיות לחישוב ולכן אינה מאפשרת הבאת ראיות סותרות לעניין קביעת השווי.

2) גם בתקנות שווי השימוש ברכב נקבע השווי על פי הנוסחה שקבועה בסעיף וגם בה אין כל רמז לאפשרות לסתירה.

3) התכלית העולה מנוסח הפקודה ומנוסח התקנות, היא לקבוע מדד יעיל, ודאי וקל לחישוב. הפיכת הוראות תקנות השווי לחזקות הניתנות לסתירה חותרת תחת תכלית זו. נוסף על כך, "שווי השימוש" - שוויה של ההטבה, אינו ניתן לכימות ולחישוב חד משמעיים.

4) החברה לא הצליחה להצביע על פגם בהתקנת התקנות ואף לא טענה כי חישוב השווי על פי התקנות בנוגע ל"ממוצע" אינו סביר.

5) החברה טענה באחת מטענותיה כי יש להתמקד בעלות רכישת רכב פרטי חלופי, שכן היא משקפת את ההוצאות שהיה העובד נאלץ להוציא לשם קבלת שירותי נסיעה פרטיים. הוצאות אלה כוללות את עלות הרכישה, אגרות רישוי, ביטוחים, אחזקה שוטפת, טיפולים, הוצאות מימון וכדומה. בית המשפט מסכים כי טענה זו סבירה. עם זאת, החברה לא הביאה נתונים או חוות דעת משכנעים לגבי חישוב חלופי זה.

6) גם אם ניתן היה לקבוע נוסחאות חישוב אחרות, אין בכך בכדי להצביע על חוסר סבירות המצדיק ביטול התקנות או מתן אפשרות לסתור את התקנות. רק חריגה ממתחם הסבירות או אי סבירות קיצונית, תצדיק התערבות שיפוטית.

7) המערכת כולה מבוססת על דיווחי העובדים והנהלת המערערת. השיפור הטכנולוגי ביכולת הבקרה והפיקוח אינו משנה את העובדה כי בסופו של דבר הסיווג מבוסס כולו על דיווחים עצמיים של העובדים וביקורת פנים ארגונית ללא יכולת פיקוח ובקרה ממשית של רשויות המס. לפיכך, לא ניתן לסמוך על הנתונים בכל הנוגע לסיווג הנסיעות.

תוצאה

ערעור החברה נדחה והיא חויבה בהוצאות